יולי אדלשטיין: ממשלה מוסרית ויציבה... והצדק מתקדם (Edelstein for PM in Hebrew)

יולי אדלשטיין: ממשלה מוסרית ויציבה... והצדק מתקדם

זה די פשוט, עשו את החשבון: לגוש המרכז/ימין יש רוב בכנסת (ורוב גדול עוד יותר בקרב הבוחרים, בהתחשב בהרבה מצביעי כחול-לבן שרוצים רק להדיח את ביבי, וההצבעות הרבות המבזבזות למפלגות שלא עברה את אחוז החסימה).

אלמלא ביבי-גייט, היינו זוכים להמשך של ממשלה יציבה ויעילה לפני חודשים מאז הבחירות באפריל.

זה גם די פשוט, עם מעט בהירות מוסרית / פוליטית (כמו ביבי אמר על אולמרט): אפילו בלי הרשעה, ראש הממשלה לא יכול לתפקד תחת כתב אישום. (למי שחושב שההליך המשפטי לא יוביל להרשעה, פשוט כדאי לאפשר לו להתמקד במשפט מהיר וזיכוי, שייתכן שהעובדות מכתיבות אותו, כדי לאפשר את חזרתו.)

ואת הפיתרון לדילמה אפשר לסכם בשם אחד (פשוט): יולי אדלשטיין.

שימו לב, ראשית, שיולי הוא מספר 1 ברשימת הליכוד (ראש הממשלה אינו כלול ברשימה). מבחינה מבנית, הוא 'הבא בתור' בלי בחירות חדשות, כדי להוביל את הליכוד; מבחינה פוליטית, הוא המנהיג הפופולרי ביותר במפלגה מלבד ראש הממשלה.

חשוב עוד יותר, יולי מקובל, אפילו נערץ, על פני הקשת הפוליטית והחברה הישראלית כולו - בגלל יושרו, האינטליגנציה שלו, ומתינותו. הוא לא ממש 'פוליטיקאי'.  הוא מורה, הוא פעיל חברתי (כך הוא התחיל בברית המועצות), ובעיקר, מנטש. הוא שומר דת אבל מכבד את אלה שפחות (או יותר) כך; הוא שמרן בנושאים ביטחוניים ולאומיים אך ליברלי בנושאים חברתיים וכלכליים. הוא אינטלקטואלי, וצנוע, אך מחזיק בחוסן הפנימי ובאומץ המוסרי של מי ששרד בבתי הכלא הסובייטיים מענייני עקרונות. (כפי שנתן שרנסקי נהג לומר: הם שירתו בכלא לפני ששירתו בכנסת ...)

והכי חשוב: יולי אינה מהווה איום על ביבי. אדלשטיין היה בן ברית של ביבי מאז שמפלגת ישראל בעלייה שלו, בראשות שרנסקי, התמזגה עם הליכוד בשנת 2003. הוא מעולם לא הודיע על כוונתו (מעולם לא הייתה לו הכוונה) להתמודד נגד ראש הממשלה כמנהיג המפלגות, כמו גדעון סער ואחרים. ביבי יכול להתפטר בנוחות, בהבנה שאם ייצא זכאי, הוא יכול לחזור ולקבל מחדש את מושכות השלטון, בידיעה שהוא יכול לסמוך על יולי במפורש לכבד את העסקה.

יולי אדלשטיין היא הבחירה הטבעית מסיבות כה רבות (ופשוטות). מלבד האמור לעיל, יש לו ניסיון ממשלתי נרחב כשר בממשלה, כמו גם ניסיון פרלמנטרי כולל שירות כיושב ראש היעיל ביותר אי פעם (שיסלח לי הנשיא ריבלין, אבל זאת האמת). בדומה ללוי אשכול, או יצחק שמיר לצורך העניין. בין אם הוא מקים קואליציה צרה עם שותפים הטבעיים של הליכוד בימין, או קואליציה רחבה יותר, יולי יכול בשקט לעסוק בעניני השלטון, תוך עזרה לריפוי השברים בחברה שלנו.

כאשר יולי עומד בראש הממשלה והקואליציה, סביר להניח שמנהיגים רבים של כחול לבן (כמו רבים ממצביעיהם) ישמחו לשרת איתו, לרבות חברו לליכוד וקבינט משה יעלון. האם כחול לבן תשקול רשמית להצטרף לקואליציה, או שחלק מחברי הכנסת שלה יתנתקו כדי להקים סיעה משלהם לעשות זאת, או להצטרף (מחדש) לליכוד, זו שאלה פתוחה; עד כה, גנץ הצהיר על התעניינותו באחדות. (עיין בקריאה שלי לסוג הקואליציה היציבה האפשרית ללא מפלגות קטנות לסחוטה, ב- JPost, כאן.)

אגב, קואליציית הליכוד + כחול לבן לא תהיה ממש ממשלת "אחדות לאומית", מהסוג שמיר ופרס שהוקמו בשנות ה-90 עם 97 מושביםמן הימין והשמאל. זה יהיה זיווג טבעי של שתי המפלגות המרכזיות, בלי להסתמך על מפלגות השמאל או הימין. (שימו לב כמה מעט הבדלי מדיניות מפרידים בין הליכוד ל-כחול לבן. אין, באמת, רק עניינים של שיקול ומיקוד ....)

לעתים קרובות אנו בישראל מתעקשים לציין את המורכבות של החיים כאן, בין אם בהסבר של ההיסטוריה והמדיניות שלנו לאנשים בחו"ל ובין אם לדון בסוגיות פנים ופוליטיקה. אבל לפעמים הדברים לא כל כך מורכבים. היו לנו בחירות השנה; רוב המצביעים תומכים בשילוב של חוזק בביטחון לאומי, ורפורמות פנימיות המשתקפות במצעי הליכוד וכחול לבן (ולמעשה, גם כמה מפלגות אחרות). יש לנו מנהיג טבעי ללא היהירות של ראשי ממשלה בשנים האחרונות (עשרות שנים בעצם) אך עם יכולת, כישרון, אינטלקט ורוחב ידע נהדרשים, המוערך על ידי כל חברי כנסת ובכל רחבי החברה שלנו, ממתינים מאחורי הפרגוד.

זה די פשוט. בוא נקרא אותו אל הבמה הראשית ונמשיך בעסק של ניהול ארצנו הנפלאה, המאוימת, הפלאית, הבעייתית והפורחת.

הכותב הוא המחבר של שביל ישראל שלי (www.myisraeltrail.com) וקצין האסטרטגיה הראשי של אנרג'יה גלובל, פלטפורמת אנרגיה מתחדשת ירושלמית באפריקה. הוא היה יועץ בכיר של נתן שרנסקי במשרד ראש הממשלה ומפלגת ישראל בעלייה, והמייסד והמנהל של MediaCentral  ,(www.m-central.org)פרויקט ירושלמי של HonestReporting.